תכנון ילדים לשם תרומת איברים, הלכה ואתיקה

הרב המשיב: האם אפשר להסכים עבור הקטן.

לגבי 1:

אם הקטן מבין והוא מודע לכך שהוא מציל חיים, לא שייך לחייב אותו לפי שהוא מתחת לגיל מצוות ומתחת לגיל מצוות אין שום חובה מוטלת על קטן. אבל בודאי אם הוא מסכים ומעוניין לתרום אפשר לקחת ממנו אם הוא בר דעת ומסכים לכך.

ומצינו שקטן נחשב כבן דעת לענינים מסוימים כגון מקח וממכר, וכן לענין נט״י מצינו שנחשב שיש כאן דעת נותן. וזה דווקא מגיל 6 ומעלה. וכן לגבי תרומת מח עצם, שזה צער שחוזר ומתרפא מעצמו אבל לגבי תרומת אברים בודאי שהסכמתו לא נחשבת כהסכמה כי עדיין אינו בוגר ולא הגיע לכלל דעת מושלם כמו שמצינו לגבי קרקעות שאדם פחות מגיל 20 לא יכול למכור קרקעות שירש מאביו.

לגבי 2:

האם הורים יכולים להסכים עבור הקטן, מצינו שהורה יכול להסכים לבנו קטן במקום שזה זכות עבור הקטן כגון גר קטן שמטבילין אותו עם הוריו, ויעוין שם שגם מלין אותו אפילו שיש בזה צער ועכשיו זה חוב ולא זכות, על כל פנים בסך הכל יש כאן זכות שנכנס תחת כנפי השכינה.

והוא הד״ן בנידון דידן הורים יכולים להסכים עבור הקטן אבל רק בנוגע לתרומת מח עצם שזה דבר שחוזר מאליו ומתרפא והקטן לא נחסר, אבל בנוגע לתרומת איברים בודאי שלא יכולים לזכות עבורו דהרי זה לא נוגע לכלל של זכין לאדם אלא זה זכין"מאדם"

לסיכום:

קטן יכול להסכים לתרום מרצונו מח עצם מגיל 6, וכן הורים יכולים להסכים עבורו גם לפני גיל 6.

אמנם בנוגע לתרומת אברים, הסכמתו של הקטן לא נחשבת הסכמה וכן הוריו לא יכולים להסכים עבורו,