לכבוד הר' שלום.
ברצוני לדעת מהו יחס ההלכה והרפואה מבחינה הלכתית, אתית ומשפטית לגבי הטיפול בחולה עם תסמונת מינכהאוזן? עד לאן צריך לטפל ומהיכן כבר אסור? האם צריך לשתף את המטופל בדילמות שלנו ובחשדות שלנו לגבי היותו לוקה במינכהאוזן?- מה לגבי האפשרות שאם ידע בחשדנו זה הוא יעזוב וידיע לביה"ח אחר שם לא יחשדו במחלה וינתחו אותו או יעמידו אותו בפני טיפולים מסוכנים?
אשמח לתשובה בהקדם,
תודה רבה,
הכלל ההלכתי הוא פשוט: אסור להזיק.
הפרקטיקה הנובעת מכך תלויה בכל מקרה ומקרה.
על פי ההלכה (ולא תמיד ע"פ החוק) מותר להמנע מלמסור לחולה חשדות או אינפורמציה רפואית הנוגעת לו אם מתן האינפורמציה עלול לגרום לו נזק.
לכבוד הרבנים/רופאים השלום והברכה. הנידון: כשרות כדורי ברזל אישתי לוקחת ברזל טבעי של חברת solgar (ברזל עדין), שאלתי היא לגבי כשרות התרופה. מכיוון שסוגי הברזל
לשם עידוד גדילה לבני שגילו כעת 12.5 (למי שיש לו די בהורמון הגדילה, אך הגוף, כנראה,לא מפרישו במידה ראויה) ישנו טיפול (יקר – אלפי שקלים
