דם שחור אצל הרמב"ם
במסגרת ביאור הלכות איסורי ביאה ב"מפעל משנה תורה", אנו מתלבטים לגבי ביאור דם "שחור" (אסו"ב ה,ז).כרגע ביארנו כך:וְהַשָּׁחֹר – אדום כהה מאוד (פה"מ נידה ב,ו).ביאור
לכבוד הר' שלום.
ברצוני לדעת מהו יחס ההלכה והרפואה מבחינה הלכתית, אתית ומשפטית לגבי הטיפול בחולה עם תסמונת מינכהאוזן? עד לאן צריך לטפל ומהיכן כבר אסור? האם צריך לשתף את המטופל בדילמות שלנו ובחשדות שלנו לגבי היותו לוקה במינכהאוזן?- מה לגבי האפשרות שאם ידע בחשדנו זה הוא יעזוב וידיע לביה"ח אחר שם לא יחשדו במחלה וינתחו אותו או יעמידו אותו בפני טיפולים מסוכנים?
אשמח לתשובה בהקדם,
תודה רבה,
הכלל ההלכתי הוא פשוט: אסור להזיק.
הפרקטיקה הנובעת מכך תלויה בכל מקרה ומקרה.
על פי ההלכה (ולא תמיד ע"פ החוק) מותר להמנע מלמסור לחולה חשדות או אינפורמציה רפואית הנוגעת לו אם מתן האינפורמציה עלול לגרום לו נזק.
במסגרת ביאור הלכות איסורי ביאה ב"מפעל משנה תורה", אנו מתלבטים לגבי ביאור דם "שחור" (אסו"ב ה,ז).כרגע ביארנו כך:וְהַשָּׁחֹר – אדום כהה מאוד (פה"מ נידה ב,ו).ביאור
שלום רב, אני בחורה בת 24 מנסה להיכנס להריון כבר מעל חצי שנה. בבדיקה עולה כי יום הביוץ שלי מתקיים בשבעה הנקיים. איני מבחינה רפואית
האם מותר לטבול כרגיל כשיש דלקת ריאות?או שמא בלי להכניס ראש? לשליחת התשובה
באלה נסיבות מותר (חייב) לדווח על עמית שעוסק ברפואה או סיעוד על טעות או גישה מוטעת לטיפול לאורך זמן?