לכבוד הר' שלום.
ברצוני לדעת מהו יחס ההלכה והרפואה מבחינה הלכתית, אתית ומשפטית לגבי הטיפול בחולה עם תסמונת מינכהאוזן? עד לאן צריך לטפל ומהיכן כבר אסור? האם צריך לשתף את המטופל בדילמות שלנו ובחשדות שלנו לגבי היותו לוקה במינכהאוזן?- מה לגבי האפשרות שאם ידע בחשדנו זה הוא יעזוב וידיע לביה"ח אחר שם לא יחשדו במחלה וינתחו אותו או יעמידו אותו בפני טיפולים מסוכנים?
אשמח לתשובה בהקדם,
תודה רבה,
הכלל ההלכתי הוא פשוט: אסור להזיק.
הפרקטיקה הנובעת מכך תלויה בכל מקרה ומקרה.
על פי ההלכה (ולא תמיד ע"פ החוק) מותר להמנע מלמסור לחולה חשדות או אינפורמציה רפואית הנוגעת לו אם מתן האינפורמציה עלול לגרום לו נזק.
ילדתי לפני חודש ואני מניקה באופן מלא , רציתי לדעת מה קורה ביום כיפור אני צריכה לצום באופן מלא או שיש איזשהו היתר? תודה
שלום רב, אני פסיכולוג קליני שעובד במחלקה פסיכיאטרית של מתבגרים. לאחרונה טיפלתי בנער חרדי עם הפרעה פסיכיאטרית, ובקרוב אני אמור להציג את המקרה בהקשר של
שלום רב,לפני 10 ימים הוצאתי התקן תוך רחמי מירנה,הרופא אמר לי שאסור מגע מיני למשך שבועיים שלא תיהיה דלקת,השאלה שלי היא האם בתום השבועיים האלו
