על המתת חסד ודברי הרמב"ם על הורג את הטריפה
אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס,
אני חולה בסרטן המעי הגס שהתפשט לחלל הבטן. המעיים (בעיקר הדקים) חסומים במידה כזו או אחרת כבר כחודש. התקינו לי זונדה בקיבה, כך שאני יכול לנקז נוזלים ממנה כרצוני לתוך שקית (במקום להקיא). אני אוכל אוכל נוזלי, שכנראה ברובו לא נספג ויוצא דרך הזונדה. רוב הזמן אין לי יציאות, אולם בחלק מהזמן קיימת תחושת צורך (שאין בה ממש – אם אני הולך לשירותים לא קורה שום דבר, לפעמים יש שחרור של גזים אבל אפילו זה נדיר). מתן שתן כרגיל. ישנם ימים של שלשול (בתדירות של בין 3 ל10 פעמים ביום, שלשול נוזלי לחלוטין).
השאלה הבסיסית שלי היא מה עושים לגבי תפילות, תפילין, ברכות בשני מצבים אלו (שלשול וחסימה).
האם יש נפק"מ נוספות?
לגבי החסימה אין נפק"מ כלל וכלל. בזמן שלשולים אם יש הרגשה אסור להתפלל עד אחרי שהתפנותה. מותר להניח תפילין אך כמובן צריך להורידם ברגע שיש הרגשה של שלשול. בשעת הדחק מסיפק להניח תפילין ולקרוא רק שמע ישראל וברוך שם.
אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס,
האם מותר להשתמש ב"גלולת היום שאחרי" – פוסטינור? האם במידה והיתה קליטה של הריון זה לא נקרא "הפלה"? האם יש זמן מסויים שממנו זה נקרא
שלום אישה בשבוע 28 להריונה עם סכרת הריון כיצד תנהג בשתיית 4 כוסות בליל הסדר? מצד אחד אסור לה לשתות אלכוהול ומצד שני אסור לה