הסעת אחות בשבת
שלןם, אני בטוחה שנשאלו שאלות רבות בנושא אך לא הבנתי מהן מה מותר לי לעשות. אני אמורה להתחיל סטאז' בבי"ח וולפסון בחודש הבא בע"ה. אני
נשאלתי ע"י האשה, בת 41 (4 ילדים) שמעוניינת למצוא דרך למנוע את הופעת הווסת החדשי באופן קבוע. היא לא מעוניינת בעוד ילדים (ובעבר ביו סיבוכים והפלות שהיו קשורות לashermans וMTHFR )
האשה טוענת שבגלל המחזורים הקצרים לה, המצב הקיים משפיע לרעה עליה, ועל היחסים עם בעלה. כעת יש לה התקן רגיל. היא שוקלת שימוש בהתקן מסוג מירנה או "הרס הרירית" (abalation).
שאלותיי הן:
1- האם המירנה הוא נורא כמו שמספרים? ואם יש סיכוי סביר שאחרי כמה חודשים הדימום ייעלם ? (ואם היא תוכל להטהר בחודשים הראשוניים בכלל)?
(האם יש עוד דרך להשיג אותן תוצאות? היא טענת שכאשר הי משתמשת בגלולות בדרך כלל יש breakthrough bleeding ולכן למעשה הוא לא מוסיף הרבה. )
2- הרס הרירית- נדמה לי שראיתי שכתבת פעם מאמר על זה. האם לדעתך מדובר בפעולה שמבחינה בריאתות היא לא נכונה, או מבחינה הלכתית אסורה?
הת"ר פרוגסטוגני בדמם ווסתי כבד כטיפול מונע כריתת רחם
מקור המאמר:
ספר אסיא י, עמ' 248-260 (2007)
אסיא עא-עב, עמ' 131-143 (2003)
אשמח אם תוכל להתייחס לשאלותיי
אם ברירה היא בין מירנה לבין אבלציה –עדיף לנסות מירנה.
באחוז גבוה של המקרים ניתן יהיה להימנע מאבלציה.
כמחצית הנשים יעברו גם את החודשים הראשונים ללא בעיות מיוחדות, כשהחצי השני עלולות לסבול בחודשים הראשונים מכתמים ודימומים לא סדירים.
אבלציה היא פעולה חודרנית משמעותית יותר מאשר הכנסת התקן.
הכלל ברפואה הוא שאם אין הכרח בפעולה חודרנית — יש להימנע ממנה עקב סיבוכים אפשריים.
שלןם, אני בטוחה שנשאלו שאלות רבות בנושא אך לא הבנתי מהן מה מותר לי לעשות. אני אמורה להתחיל סטאז' בבי"ח וולפסון בחודש הבא בע"ה. אני
אני סובל מתסמונת של כאביי ראש מקבציים כרונים קשים לטיפול, מהכאבים היותר קשים הידועים. עוצמת הכאב כה רב כך שאנשים נורמטיבים מתאבדים הן בגלל עומת
אני סובלת מצרידות כרונית כבר למעלה משנתיים.. בביקור אצל הרופא, לא נמצאו יבלות על הגרון. כל שנתן לי הרופא הנו הפניה לקלינאית תקשורת.במקביל ומאחר שהמדובר