שטיפת הפה בצום ט' באב
לרב שלום, בקיצור שולחן ערוך כתוב: " מי שדרכו לרחוץ פחו בשחרית… ובמקום צער יש להתיר שטיפת פה במים בכל תענית ציבור… איפלו בט"ב יש
שלום הרב
שמי מ',
אני לא רואה היום מערכת המגדלת תלמידי חכמים בעלי רקע מדעי.
בעצם, אין אף מוסד העוסק בכך באמת. אין אף מוסד המקנה ויוצר גישה אינטגרטיבית בין השניים.
והתוצאות מדברות בעד עצמן. כל הת"ח הגדולים של "תורה עם דרך ארץ, הם יצירי האסכולה הגרמנית של פעם, שהיתה ואיננה עוד.
גם לא מכון לב ולא בר אילן, מעמידים זן זה של ת"ח.
הישיבות התיכוניות מגדלות אותנו בעולם חצוי של קודש וחול, ללא אינטגרציה. כאשר התנ"ך והמחשבה משובצים עם לימודי החול……
אני לא רואה את הדור שמחליף את פרופ'י לב, פרופ' יהודה לוי, פרופ' מאיר שוורץ (יבלחטו"א) ודומיהם.
איך מגדלים דור של ת"ח בעלי הבנה וידיעה במדעים, ובעלי גישה אינטגרטיבית, מאחדת?
א. לגבי "אני לא רואה": המשנה בשני מקומות בש"ס כבר הזכירה לנו כי " לא ראינו — אינו ראיה".
ב. לגבי "אין מוסד העוסק בכך באמת": למיטב ידיעתי גם בעבר צמחו גדולים אינטגרטיביים על רקע אינדבידואליסטי ולא כתוצרת מוסדית
ג. לגבי "התוצאות המדברות בעד עצמן":
קביעה זו קצת תמוהה בעיני. אם הכונה לגדולי ישראל בעלי הבנה גם במתמטיקה ובמדעים, האם החזון אי"ש, למשל, לא עונה לקריטריונים הללו? האם הרב י"א הלוי הרצוג לא עונה לקריטריונים הללו? ובנוסף אני מכיר אפילו היום לא מעט תלמידי חכמים צנועים שעונים בשופי לקריטריונים שציינת.
לרב שלום, בקיצור שולחן ערוך כתוב: " מי שדרכו לרחוץ פחו בשחרית… ובמקום צער יש להתיר שטיפת פה במים בכל תענית ציבור… איפלו בט"ב יש
שלום וברכה! אני סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שנה אחרונה. לסיום התואר עליי להגיש עבודת סמינר, והנושא בו אני עוסקת בעבודה הוא על הקשר בין
שלום אני בהריון בשבוע השמיני וקיבלתי דעות סותרות לגבי שתייה ביום כיפור מבחינה רפואית. אני מרגישה טוב ללא בחילות והקאות אך קראתי כי אי שתייה
אבא שלי נפטר לפני כחודש ומידי פעם אני חולם שאנחנו נפגשים מתחבקים ובוכים בדרך כלל אחרי חלום כזה אני ישר מתעורר. השאלה שלי האם באמת