בס"ד שלום, אני עושה עבודה במשפט עברי על השאלה-איך המשפט העברי מתייחס להמתת חסד? עליי למצוא מקורות לשאלה זו מן התלמוד הבבלי ושתי קודיפקציות. עפ"י שו"ע יו"ד סימן שלט סעיף א' הבנתי כי המתת חסד אינה מותרת גם אם החולה סובל ייסורים קשים, אך לא מצאתי כל התייחסות של הרמב"ם לכך או בטורים וגם לא בתלמוד-פרט לכתובות, ל"ג ב הנוגע ל"הכאה שיש לה קצבה להכאה שאין לה קצבה" אך אינו עוסק בשאלתי במישרין. האם קיים בתלמוד ובקודיפיקציות התיחחסות לשאלה זו? תודה, הילה
חומר מקיף בנושא מצוי
1. באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ד' ערך "נוטה למות", עמ' 343-469. (הוצאת מכון שלזינגר, ירושלים, 1994)
2. אסיא חוברת עא-עב, "הבסיס ההלכתי להצעת החוק "החולה הנוטה למות" מאת פרופ' אברהם שטינברג, עמ' 25-39. לצפיה במאמר לחץ כאן.
שלום רב אני תלמיד בכולל שבישיבת "ברכת משה" מעלה אדומים. אנו לומדים כעת הלכות נדה, ועסקנו לאחרונה בדיני כתמים. ברצוני לדעת מה מדיניות רבני המכון
נערה בת חמש עשרה שמאובחנת עם אפילפסיה כרונית לוקחת פעמיים ביום תרופה בשם דפלט וחייבת לקחתה לאחר אכילה. הרופא שלה הציע שתאכל בבקר יום כיפור
אשתי אמורה לעבור ניתוח אוזן חשוב שאסור לדחות אותה. לכמה חודשים אחריכן היא לא תוכל להכניס את הראש למים. האם יש פתרון הלכתי לזמנים שהיא
