לרב שלום! רציתי לשאול גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית בחיי היומיום. האם מבחינה הלכתית, יש מחויבות של האישה כלפיבעלה לקיים עימו יחסי אישות בכל פעם שרוצה? אם כן, מבחינה מעשית, אם יש פעמים שאני לא מסוגלת ואני מסרבת וזה לא יוצר חיכוכים ומתקבל בהבנה, יש לזה מקום? תודה! בבקשה לא להציג שאלה זאת בפורום השאלות הכלללי.
מקומה האמיתי לשאלה זו הוא לא במסגרת מעין זו.
אך את העקרונות ניתן לומר:
חייב להמצא איזון בין צרכי הבעל ורצונותיו, לצרכי האישה ורצונותיה.
מצד אחד, אחת המטרות המוצהרות של הנישואין, היא לאפשר לבני הזוג לקיים יחסים ולפרוק את הדחפים המיניים שלהם בצורה מותרת שאף יש בה קיום מצוה.
מצד שני, אין שיעבוד גוף מוחלט של בן זוג אחד למשנהו.
ולכן, על אף שדחפיו הבסיסיים של הגבר הם קשים יותר לשליטה מאלה של האישה, בכל זאת תנאי מוקדם הוא יצירת האוירה המתאימה המפשרת לשני בני הזוג לא להרגיש מנוצלים.
החובה על הבעל לדאוג לאוירה כזו – חובה המוגדרת בהלכה כ"ריצוי אשתו", וחובתה של האישה גם היא להתחשב בצרכיו של הבעל עד כמה שידה מגעת.
שלום כבוד הרב,בהמשך לשיחתנו, בעניין עבודתי בשבת כאחות בבית חולים:מה דין מענה לטלפונים בשבת?
כבוד הרב שלום! אנו בנות כיתה ט' באולפנה במרכז הארץ "צפירה" נדרשנו לעשות עבודה בנושא הפריה חוץ גופית ובחרנו בנושא ברירת עוברים על מנת שיוולד
במידה והלידה מתחילה בשבת, האם מותר לשים את הילדים אצל הסבתא אשר גרה במרחק עשר דקות נסיעה ואז להמשיך עם הבעל לבית החולים?