מטופל שיודע שהוא נכנס לטיפול שבסופו ישמידו את כל כליו – כולל התפילין. האם עדיף שלא יכניס תפילין ויוותר על הנחת תפילין במשך שבוע או יכניס איתו את התפילין בידיעה שיצטרכו להשמידם?
י
יש מחלוקת הפוסקים מה עדיף:
לבטל באופן זמני את מצוות הנחת התפילין, כדי למנוע את איבוד התפילין בהמשך, או שעדיף לקיים את המצווה גם אם כתוצאה מכך יגרם אחר כך איבוד של תפילין. ראה נשמת אברהם, חלק אורח חיים, סימן ל"ח, ס"ק ח, פסקה 1. מאחר וכמעט כל גדולי הדור, כולל החזון אי"ש, תומכים בדעה הראשונה, לכן עדיף להמנע באופן זמני מקיום המצווה כדי למנוע איבודם של התפילין עם האזכרות שבהם.
חריג אחד בכל זאת קיים, והוא מה שכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן ח', שכאשר עלול להגרם לחולה עגמת נפש ממשית, אזי אם מדובר בחולה שיש בו סכנה, מותר לו לקיים את מצוות התפילין למרות שהדבר יגרום לאיבודם בעתיד.
שלום רב, אני פסיכולוג קליני שעובד במחלקה פסיכיאטרית של מתבגרים. לאחרונה טיפלתי בנער חרדי עם הפרעה פסיכיאטרית, ובקרוב אני אמור להציג את המקרה בהקשר של
מה הדין לגבי עור פריעה של הרך הנימול, האם מותר להסירו לגמרי במספרים בכדי למנוע תופעות לוואי בלתי רצויות כפי שנוהגים מוהלים מסוימים, או שיש
