שלום.
שלשת שאלותיי הן:
א) האם כשהלב מפסיק לעבוד אפשר להניח ע"פ ההלכה שהאדם כבר לא בחיים?
ב) האם נשמתו יוצאת רק כאשר גם המח לא מתפקד?
ג) נהוג לקבור אדם שנפטר בהקדם האפשרי אך מה קורה אם הוא נקבר וחוזר לחיים ב"מוות קליני"?
אודה לתשובתכם.
התשובה שלילית. עצם הפסקת פעולת הלב איננה מעידה על מות על פי ההלכה, אלא אם כן הופסקה גם הנשימה ויש לנו הוכחה שהפסקה זו כבר לא הפיכה.
סימן כזה יכול להיות היעדר דופק, יחד עם היעדר נשימה במשך פרק זמן של 15-30 דקות.
לשאלה ב)
מהי בדיוק נשמה, זו שאלה לגמרי לא פשוטה. אך העיקרון הוא שהנשמה יוצאת רק ברגע בו האדם מוגדר כמת, לא קודם לכן ולא אחר כך.
לשאלה ג)
אסור לקבור את המת רק על סמך מוות קליני, שהוא בהגדרה מצב הניתן לשינוי, ולכן איננו מוגדר כמות על פי ההלכה.
האם דימום ללא כתם ולא הרגשה (כלומר נמצא רק על נייר הטואלט בשירותים, בעקבות נטילת סרזט) גורם לנידה? האם במקרה ולא הייתי רואה זאת היתה
שלום וברכה.. מדובר בגבר שבעבר עישן סמים ונשוי לאישה שלא שלא עישנה בחיים כלום האם יהיה סכנה לתינוק..?האם יש נזקים העוברים דרך הזרע???.. דחווווףףף!!! תודה