השימוש בדיאפרגמה (ושיטת הגרש"ז)
קראתי בעניין רב את מאמרו של הרב בעניין דעתו של הגרש"ז על דיאפרגמה (אסיא עז-עח, עמ' 136-154 (2006)).אני מבקש הפנייה לחוןמר על שתי נקודות שלא
שלום.
שלשת שאלותיי הן:
א) האם כשהלב מפסיק לעבוד אפשר להניח ע"פ ההלכה שהאדם כבר לא בחיים?
ב) האם נשמתו יוצאת רק כאשר גם המח לא מתפקד?
ג) נהוג לקבור אדם שנפטר בהקדם האפשרי אך מה קורה אם הוא נקבר וחוזר לחיים ב"מוות קליני"?
אודה לתשובתכם.
התשובה שלילית. עצם הפסקת פעולת הלב איננה מעידה על מות על פי ההלכה, אלא אם כן הופסקה גם הנשימה ויש לנו הוכחה שהפסקה זו כבר לא הפיכה.
סימן כזה יכול להיות היעדר דופק, יחד עם היעדר נשימה במשך פרק זמן של 15-30 דקות.
לשאלה ב)
מהי בדיוק נשמה, זו שאלה לגמרי לא פשוטה. אך העיקרון הוא שהנשמה יוצאת רק ברגע בו האדם מוגדר כמת, לא קודם לכן ולא אחר כך.
לשאלה ג)
אסור לקבור את המת רק על סמך מוות קליני, שהוא בהגדרה מצב הניתן לשינוי, ולכן איננו מוגדר כמות על פי ההלכה.
קראתי בעניין רב את מאמרו של הרב בעניין דעתו של הגרש"ז על דיאפרגמה (אסיא עז-עח, עמ' 136-154 (2006)).אני מבקש הפנייה לחוןמר על שתי נקודות שלא
שלום , האם יש כשרות לדקסמול קיד- טבליות מציצה, לאקמולי-סירופ לילדים להורדת חום וכם נורופן לילדים להורדת חום?
I would appreciate guidance on the following Sheilah that was asked of me. A Cohen is studying for an MSc in Medical Ethics in Birmingham,